הבייבי שלי זה הבייבי שלך
הפעם-הכתבה האחרונה בסדרת-הבייבי שלי
בפעם האחרונה שיתפתי בצילומים המשפחתיים
והחלטתי להקדיש את הכתבה האחרונה בסדרה-צילומי בת השנתיים שלי עם הבייבי
אסכם במילה אחת-סיוט!!!
כשהבייבי היה בן 4 ימים ניסיתי את מזלי לצלם אותם יחד, לא היה על מה ועל מי לדבר
היא נכנסה לטנטרום המאפיין בני שנתיים (חלק מפיתוח האישיות העצמאית שלהם) והתעקשה שלא, היא זרקה את עצמה על הרצפה וצרחה צרחות כאלו שהתיאשתי מההתחלה
מה שכן הצלחנו-לגרום לה לשתף פעולה לפחות בתמונה המשפחתית, ב"ה היא אפילו יצאה מחיכת
בעיבוד הורדתי חלקים מיותרים בתמונה (נזלת, דמעות ואדמומיות מבכי) ואף אחד לא יכול לחלום שהיא בעצם זלגה דמעות כמה דקות לפני, היא אפילו חייכה!
בינתיים נסעתי לי לבית החלמה כשהרצון לממש את החלום של צילום משותף-בוער לי בעצמות
בבית-החלמה שוחחתי עם צלמת קולגה, היא ניסתה לשכנע אותי להגיע אליה לסטודיו כדי להפיק תמונה המניחה את הדעת, אבל הבנתי שבשעות שהיא תוכל להגיע אלי-היא כבר במצב שינה-משהו שפחות מאפשר שיתוף פעולה כמובן, לכן דחיתי לכשאשוב הביתה
חזרנו הביתה ולקחו לי כמה ימים להתאוששות
ואז גיליתי לחרדתי שהבייבי כבר בן 5 שבועות!!! והצילומים טרם התרחשו!
סידרנו שעה ויום והכנו את הנסיכה בעומד להתרחש
הצילומים כללו ערמת מגבונים (דמעות, נזלת, נראה לכם שהיא וויתרה עליהם הפעם?) ערמת סוכריות שהחבאנו לה מתחת לראש, הבטן הרגליים איפה שרק אפשר כדי שהיא תתנהג כמו שציפינו ממנה.
למרבה השמחה, הצלחנו להפיק מס' תמונות לא רב אך די מוצלח, נכון שהפרפקציוניסטיות שלי קפצה עלי בביקורת
אך בשביל נסיכה שובבה בת שנתיים ויצור בן 5 שבועות, חושבת שיצא תוצר משובח
עיניכם הרואות
