כשהבייבי הוא שלי J
למי שתהה לאן נעלמו הכתבות בחודשים האחרונים
אז ב"ה, נולד לנו תינוק מתוק בערב יו"כ
ובכתבות הקרובות אני אכתוב איך זה נראה ומרגיש כשאני גם הצלמת וגם האמא של הבייבי
#ספוילר#
זה משהו אחר לחלוטין כמובן…
לפני הכל- בגלל שנולד לנו בן, בערב יו"כ שיצא בשבת, ואז סוכות וחוה"מ וש"ת ובאמצע-הברית, (שאני לא מצלמת עד 4 ימים אחרי הברית) כמעט ולא נותרו לי ימים לצילום עד הגיעו לגיל שבועיים
ולכן-התפשרתי, על תמונות, על הגיל, על החלומות והרצונות שלי
אבל, מבטיחה לכם, יצאו לו תמונות מדהימות, ב"ה.
במבט לאחור, ימי הצילומים הסתכמו ב-4 ימים, כי הייתי צריכה להתחשב בכל הנ"ל וגם בי, בתור אמא לבייבי מתוק שמעיר כל כמה שעות בלילה וגם לעייפות שלי יש מה לומר…
אז חזרנו הביתה בעיו"כ, ממש לסעודה המפסקת כשהבייבוש היה בקושי בן 36 שעות (ד"ש לשכנות ההמומות…) וזכינו להדלקת נרות והוספת נר ולברכה של אבא מתחת לטלית בפעם הראשונה בחיים.
במוצ"ש פתחתי את הסטודיו, בזמן שכל הגברים והבחורים החלו בבניית הסוכה, אני בניתי לי סטודיו והתחלתי לסדר סטים
בגלל שלא הייתי ממושמעת לעצמי ולא הכנתי סטים מראש, העומס היה מטורף עד לדקה האחרונה, הייתי צריכה לתכנן הכל לפרטי פרטים, אבל בתור יולדת, כל שניה חלמתי על משהו אחר ורצון אחר, אז אולי בבייבי\ת הבא\ה בעז"ה.
כמו שאני אומרת לתלמידות שלי-אני תמיד מתחילה בעיטוף מלא, ובייבי, זרם עם זה, עוד עיטוף ועוד אחד ועוד ועוד, ותמונות מרהיבות אחת אחרי השניה, הוא ישן לו בשלווה, מידי פעם שחרר גרעפסון קטן שלחץ לו בבטן הקטנטונת ושחרר חיוכים ממיסים שגרמו לי לנטוש את המצלמה ולחבק אותו שוב ושוב
הפלומה העדינה על ראשו, וכפות ידיו הקטנטנות והפנים המצוירות (וזה מדהים כמה כל תינוק שונה מאחר, בטח הבייביס האישיים שלי) רק גרמו לרצות לצלם אותו שוב ושוב.
אבל-עייפתי מהר, ואחרי מס' שעות
צנחתי למיטה לנוח עם הבייבי
המשך יבוא—
