או במילים אחרות-החמולה שלי
אז החלטתי השנה לחפש את ילדיי לערבים, מוסלמים, או איך שתרצו לקרוא להם
אחרי הזמנה מוקדם מעליאקספרס, תיקונים קטנים,
התאמנו את המידות
והתחפושות מושלמות…
ואז הגיע הזמן לחפש את הלוקיישן המושלם לצילומים
בהתיעצות עם מספר צלמות
הוחלט הלוקיישן של הדיונה הגדולה כמתאים ביותר
קבעתי לעצמי תאריך יציאה ובדקתי שהכל מוכן ומסודר
עד שהבנתי שביום שהחלטנו לצאת לצילומים…
יהיה יום גשום קל, אבל הקור, 9 מע' לא הכי כיף בעולם…
כבר ציירתי לעצמי בראש, חול חום, הרים, דיונות ואפילו גמל (שלא הצלחתי להשיג בשום צורה 🙁 )
וגם שמש כתומה וצחקנית, שמים תכולים וצלולים, אולי ענני נוצה קלילים שמשייטים
לא תארתי לעצמי שהשמיים יהיו בעננות כבדה ממש, עננים אפורים כהים
שמאיימים תכף להפיל עלינו טיפות גדולות וכבדות של מים
יצאנו ביום ראשון, כשכל הילדים מחופשים עם אזהרת מסע-שהשמלות לא תיגענה ברצפה
ושהמכנסיים לא יגררו אף הם בשלוליות
עלינו על האוטובוס והפלגנו דרומה, צלצלנו בעמון כדי לרדת, אך הנהג עצר בתחנה הבאה
חוסר בררה, לפעמים יוצר את התמונות הטובות והשוות יותר
מצאנו את עצמינו לפני אתר בניה ענק פתוח עם שלט "כניסה לעובדים בלבד, אין כניסה להולכי רגל"
ניסינו לפלוש, אך כשגילינו שיש בכניסה בור עמוק שלאחריו ביצה טובענית לאורך המסלול
החלטנו לוותר ולחפש פרצה בגדר כדי להיכנס
מצאנו
הכניסה היתה חסומה בצינור בטון של ביוב ברוחב עצום
דילגנו מעליו כולל עגלת יויו…
הרגשנו ממש מנצחים
עד ש…
משום מקום יצא אלינו שומר אתר הבניה שממש כעס על חוסר הבטיחות שלנו
ואיך אנחנו נכנסים ושאם ניפול יתבעו אותו ואת האתר…
אמרנו לו שאנחנו הולכים לצד השני
הוא הזהיר מרכבים כבדים
אף מילה על כך שיום העבודה הסתיים זה מכבר..
בסוף המו"מ קיבלנו את האישור המיוחל,
אני, חסרת סבלנות, פוזלת שמאלה כל הזמן
יש שם הרי חול שמתאימים לי בול לצילומים
ברגע שניתן האישור, פרצנו קדימה
ומהר מהר התארגנו לצילומים
