את פרויקט סיום לימודי הצילום, התחלתי ברגשות מעורבים.
כלומר-ידעתי שאני רוצה לעשות משהו על העבר, אבל לא ידעתי איך ומה
מתמונות שראיתי ברשת קיבלתי השראה לסגנון הצילום אותו אני רוצה
על החוויה אותה אני רוצה להעביר לצופה
התקשרתי לסבתי היקרה שתחי'
אישה שמלאו לה למעלה מ-80 סתוים, שיתפתי אותה ברעיון שהחל לרקום עור וגידים
ביצענו רשימות ותוכניות לכל תמונה
שאלתי אותה על חייה בשנות ה-40
בתקופת קום המדינה
משטר הצנע והאנגלים,
ובית יעקב המיתולוגי בירושלים ברח' דוד ילין
ישבתי איתה יחד והצצנו בספר הזכרונות
וקראנו את הזיכרונות שכתבו בימים ההם, כמו "על החלון ישבתי וברכה לך כתבתי, פתאום נפל העיפרון, וזה סוף הזיכרון"
צחקנו למראה הקפלים בקצוות "סוד כמוס"
ציטוטים מפרקי אבות
ושירים בעלי מילים נמלצות…
נזכרנו בצעצועים של פעם
כשהבובה היתה ממגבת קשורה בסרט, עם עיני כפתורים נפסדים
כשהספרים היו בספרות חילונית בשפה נמלצת וגבוהה
כשחמש אבנים, היו, ובכן, מ-5 אבנים
והתמימות היתה תמימות
והיתה שמחה, בגלל מה שיש ולמרות מה שאין
והאוכל
משטר הצנע
ארוחה של פרוסת לחם שחור, רבע ביצה, מרגרינה בלובנד, ועגבניה מרוסקת
קציצות חובזה, אורז בן גוריון-פתיתים, שמן זית, מעט,
וריבת תות פשוטה
חומרים מהם הכינו עוגות מינימליות ששימחו כל אחד
כי הפשטות סיפקה
השתיה המתוקה היתה לימונדה, או גזוז.
הימים בהם לא היה מזגן או מקרר, או אפילו חיתולים חד פעמיים
כמעט לא היה כלום
אבל שמחה, היתה.
תמונות בשחור לבן
מסגרת משוננת
תאורה רכה
ופנים שלא ישובו עוד…
בגדים שונים
ופאות נוכריות בגבהים שונים, למי שהפאה היתה הכי גבוהה, היתה הכי אופנתית:)
בגדים אווריריים וקלילים
עם הדפסים של פרחים
או חלקים ופשוטים
מכותנה מעומלנת
וחתונה באולם בית-הספר, ללא תסרוקות או איפור, אמרגן ומעצבת אירוע, סידורי פרחים או שמלה בעשרות אלפי שקלים
היתה שמלת כלה פשוטה שכל הכיתה התחתנה בה
וכתר סברובסקי? פנינים?
כובע לבן פשוט שמתחרה בכיפתו השחורה של החתן 🙂
והסעודה, הכילה רק משפחה מצומצמת (אהמממ… מזכיר לכם משהו?)
והאורחים כובדו בעוגת לייקח חונקת, כוס מיץ פטל, סודה מהסיפולוקס, וחתיכת הערינג…
